1. מדובר בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. התובעת, ילידת 1947, נפגעה ביום 5.3.05 בתאונת דרכים עת ישבה כנוסעת ברכב שנהג בעלה (הוא הנתבע 1). הנתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב.
2. התובעת, ביקשה תחילה למנות מומחים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי וא.א.ג., אולם בסופו של יום מונה בהסכמה אך ורק מומחה בתחום הא.א.ג. ועל כן התובעת זנחה טענותיה לנכויות בתחום האורטופדי והנוירולוגי.
3. המומחה, ד"ר הימלפרב, קבע כי לתובעת אין נכות בגין ליקוי שמיעה. הוא קבע כי יש לה נכות בגין טינטון שהעריך אותה ב - 10%, מתוכם ייחס לתאונה מיום 5.3.05, מחצית, היינו 5%. אף אחד מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחה בנוגע לחוות דעתו זו.
4. התובעת, בתחשיב הנזק שהגישה הניחה נכות תפקודית של 10%, הן משום שהמל"ל קבע לה נכות צמיתה בגין טנטון בגובה זה, הן משום שסבלה גם מפגיעה צווארית ומהחמרה במצב הגב שלה עקב התאונה והן משום שלטענת התובעת, ההשלכה התפקודית של הנכות שלה עולה על אחוזי הנכות הרפואית.
5. על כן, תבעה התובעת סכום של 50,029 ש"ח הכוללים 14,529 ש"ח בגין כאב וסבל; 15,000 ש"ח גלובלי, בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד; 20,000 ש"ח גלובלי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד ועוד 500 ש"ח בגין נסיעות למומחה בתל אביב ובדיקות שמיעה.
6. הנתבעת מצידה, ציינה בתחשיב הנזק שלה, כי לתובעת 84% נכות כללית משוקללת שנקבעה על ידי המל"ל החל מיום 1.4.08. אחוזי נכות אלה הכוללים מחלת לב איסכמית (50%), ליקוי שמיעה, יתר לחץ דם, סכרת, דליות ברגלים ודיכאון (20%). על כן, טוענת הנתבעת, כי 5% נכות שנקבעו לתובעת בגין טנטון, אינם משפיעים כהוא זה על תפקודה והם בטלים בשישים לעומת כלל הנכות של התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא צירפה לתחשיב הנזק מטעמה קבלות ועל כן אין מקום לפסוק לה הוצאות רפואיות ונסיעות, מה גם שכפי שעולה מחוות דעת המומחה, התיעוד הרפואי שהוצג בפניו, לא כלל מעקב רפואי בגין הטנטון לאחר ינואר 2006 והוא לא סבר כי התובעת זקוקה למעקב רפואי כלשהו בעניין זה.
7. מכאן טוענת הנתבעת, כי לתובעת מגיעים פיצויים רק בגין כאב וסבל ולגישתה על אף שבגין 5% נכות מגיעים לתובעת 7,269 ש"ח, הרי שלנוכח הספק שהעלה המומחה בדבר הקשר בין הטנטון לתאונה של התובעת, יש לפסוק סכום נמוך מכך ובתחשיב הנזק הציעה הנתבעת פיצוי של 5,000 ש"ח בגין רכיב זה ולמעשה בגין התביעה כולה.
8. ביום 1.11.12 נשמעו הראיות כשהתובעת הייתה העדה היחידה. בחקירתה עלה, כי בשנת 2003 פנתה התובעת לקבל נכות כללית מן המל"ל, בעקבות ניתוח גב שעברה ולאחר מכן פנתה שוב בשנת 2005, ובשנת 2008 באותו עניין. הנתבעת הגישה מסמכים מן המל"ל (סומנו נ/1) מהם עלה כי כבר בשנת 2003 טענה התובעת כי איננה עושה בבית כלום בגלל ניתוח הגב שעברה. אכן, עיון בתביעת התובעת לקצבת נכות כללית שהגיש ביום 27.2.03 מגלה כי כבר אז היא טענה: "סך תפקודי הבית ירד לאחר הניתוח בצורה דרסטית אני לא יכולה להתכופף ואני לא עושה כלום בבית" כשהיא מציינת כי הגבלות אלה החלו מאז הניתוח ומתייחסת בכך לניתוח שעברה בעמוד השדרה, ככל הנראה בשנת 1999.
9. עוד עלה מחקירת התובעת כי בשנת 2008 עברה ניתוח לב - מעקפים וקיבלה קצבת נכות מלאה, בגין כאב מפרקים, מצב אחרי ניתוח, גב וצוואר וכן יתר לחץ דם, סכרת ודליות ברגליים. כן סבלה התובעת מדיכאון.
10. התובעת מצידה טענה, כי מצב אוזניה מאוד משפיע עליה לרעה, שכן היא עצבנית ונכנסת ללחץ כשמסביבה קהל גדול, היא שומעת צלצולים.
11. בסיכומים, טען ב"כ התובעת, בין היתר טענות הקשורות בפגיעות הגב והצוואר של התובעת. ב"כ הנתבעת התנגדה לכך, באשר לא מונה מומחה אורטופד מטעם בית המשפט ועל כן לא ניתן לטעון לנכות אורטופדית. בע"א 185/88
אבו ג'עפר נ. אבו ג'עפר ואח' פד מה(3)117 בע' 121 נקבע: "... על אף האמור בתקנה 2(א), אין מניעה שצד יביא ראיות חיצוניות בכל הנוגע לקשייו של הנפגע עקב נכות. הנפגע עצמו יכול להעיד על קשייו, מעבידו יכול להעיד על כך, וניתן גם להביא ראיות אחרות בדבר קשייו התפקודיים של הנפגע במסגרת הוכחת הפגיעה בכושר השתכרותו. אך כשמבקשים להביא ראיה רפואית בעניין שתקנה 2(א) חלה עליו, יש לפעול בדרך שמתווה תקנה זו."
12. על כן, אין לפסול את עדותה של התובעת בעניין כאביה, גם אם אינן קשורות לנכות שנקבעה לה על ידי מומחה בית המשפט. יחד עם זאת, במקרה זה, התובעת אינה מבקשת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות כלל. לטענתה, תכלית העדות בעניין זה היא פיצוי בגין עזרת הזולת. אני סבורה שבמקרה זה, הוכח בפני, כי ללא קשר לתאונה והרבה לפניה, הייתה התובעת זקוקה לעזרה מלאה בבית, משום שלא תפקדה בבית במשך זמן רב. על כן, יש לדחות תביעתה ברכיב נזק זה, על בסיס המסמכים שהוצגו בפני ועל סמך עדות התובעת עצמה, בעניין תפקודה בבית עוד קודם לתאונה נשוא הליך זה. מעבר לכך, על מנת לדרוש פיצויים בגין עזרת הזולת בעבר, היה על התובעת להציג קבלות וזאת היא לא עשתה.
13. עוד טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי הערכת המומחה לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הרפואי, היא בגדר המלצה מקצועית, ואיננה מחייבת את בית המשפט ועל כן, משקבע המומחה נכות של 10%, יש לקבל קביעתו זו. אולם אין הכרח לקבל קביעתו כי יש לייחס לתאונה רק 5% מתוך נכות זו ובית המשפט רשאי לקבוע כי כל הנכות נקבעה עקב התאונה.
14. בהקשר זה, אין אני מקבלת טענת התובעת. שאלת הקשר הסיבתי (להבדיל מן השאלה של פגיעה תפקודית לעומת נכות רפואית), היא שאלה שבמומחיות רפואית והיא חלק מן הנושאים עליהם נדרש המומחה הרפואי מטעם בית המשפט להשיב. לבית המשפט אין כלים להעריך איזה אחוז מן הנכות הרפואית שנקבעה לניזוק, נגרמה עקב התאונה ואיזה אחוז נגרם מסיבות אחרות וסוגיה זו היא נושא שברפואה לגביו מתקבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
15. ראה בעניין זה למשל רע"א 3953/01
עמר נ. אליה חברה לביטוח בע"מ ואח' פד נז(4)350 בע' 361: " השיעור היחסי של תגמולי המוסד שראוי לנכות מן הפיצויים ייקבע אפוא על פי שיעור הנכות שבית המשפט ראה בה כנכות שהוסבה לתובע הניזוק. נכות רפואית זו נקבעת בבית המשפט כאמור בין בדרך של יישום הוראת סעיף 6ב (קביעה על פי דין) ובין בדרך של מינוי מומחים לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים או לפי תקנות סדר הדין האזרחי - הכל לפי העניין."
16. בסיכומיו ביקש ב"כ התובעת פיצוי של 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, כולל הוצאות מכשיר שמיעה ובגין נסיעות מוגברות ביקש 10,000 ש"ח. עוד ביקש, הוצאות ניהול הליך זה, נסיעה למומחה הרפואי ובדיקות שמיעה באזור תל אביב בסך 1,000 ש"ח. אזכיר, כי בתחשיב הנזק שהגישה התובעת, התבקש בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, סכום גלובלי של 20,000 ש"ח. תחשיב הנזק אומנם הוגש ביוני 2011, אולם אין בכך כדי להצדיק דרישה כפולה בגין רכיבים אלה.
17. הנתבעת בסיכומים בעל פה, טענה כי אין מקום לכל פיצוי הקשור לנכות אחרת מלבד נושא הטנטון, בהעדר חוות דעת רפואית בעניינים נוספים. עוד טענה, כי ספק אם התובעת סובלת מנכות זו, שכן מאז התלונה בינואר 2006 שעניינה טנטון, לא הומצאו כל מסמכים רפואיים בעניין זה וקשה להניח שאילו הטנטון הציק לתובעת, היא לא הייתה מתלוננת על כך. עוד טענה הנתבעת, כי לא נקבעה לתובעת נכות בשל ליקוי שמיעה, אלא רק בשל הטנטון ועל כן כל נושא מכשיר השמיעה לא יכול להיות רלוונטי.
18. אני מקבלת עמדת הנתבעת, כי אין לחייב אותה בכל הנוגע למכשיר השמיעה, שכן המומחה מטעם בית המשפט לא קבע לתובעת נכות שעניינה ליקוי שמיעה, אלא אך ורק טנטון. מן הצד השני, אין מקום לחרוג גם כלפי מטה, מקביעת המומחה בעניין הטנטון. המומחה קבע 5% עקב התאונה וזוהי הנכות הרלוונטית אליה יש להתייחס בהליך זה.
19. עוד אני סבורה, כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיבי נזק של הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר, ללא שהומצאו קבלות (והקבלות היחידות שהוגשו במסגרת מוצגי התובעת היו מספר קטן של קבלות על סכומים פעוטים למדי בהם חויבה התובעת, כשקיבלה טיפול או שירות מקופת חולים). בהתחשב בכך כי ככלל, טיפולים רפואיים ניתנים על ידי קופות החולים ובכך שעיקר תחלואיה של התובעת אינם קשורים כלל לתאונה ולנכות שנקבעה בגין התאונה, אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצויים גם לעתיד בגין רכיבי נזק אלה.